אז מי אני באמת?
זאת שאלה מצויינת, אני עדיין עובדת על התשובה 🙂
למאסטר אוגוואי זה לקח שלושים שנה במערה בלי אוכל ושתייה. לפו (קונג פו פנדה, למי שעוד לא הבין), זה לקח שלושה סרטים. אני איפשהו באמצע.
שמי אורלי אדם. אמא לשניים: יואב ויעל, ילדים ח-ח-ח-ח (חכמים, חמודים, חזקים, חייכנים- הבנתם את הנקודה) עליהם תקראו פה לא מעט.
ביום אני יועצת ארגונית ומנחת קבוצות. בלילה אני לוחמת חסרת פחד שמחרפת נפשי בהרי הכביסה שמצטברת על הספה. פריקית של סרטי פנטזיה ומדע בדיוני.
אני פה כי העולם שלי השתנה כשהפכתי לאמא. ההורות ממלאה אותי במחשבות, דילמות, ורצון תמידי להיות אדם טוב יותר. הבלוג מבחינתי הוא הזמנה לחלוק יחד איתכם את חוויות ההורות- אז תחזיקו חזק יוצאים לדרך.
כמו שאמר הפילוסוף שמצוטט על המפית של כל מסעדה בשנות השמונים – נהניתם? ספרו לחבריכם.
אורלי.
אמא ארכיאולוגית 